תרפיה במוסיקה

​

"כל עליה מנמוך לגבוה, אינה אלא על ידי ניגון" רבי משה קורדברו

​

אנשים תמיד סקרנים לדעת איך עובדת תרפיה במוסיקה. המוסיקה באופן אינטואיטיבי קשורה לריפוי וזאת יודע כל אחד מניסיונו האישי בהאזנה למוסיקה האהובה עליו או דרך שירה. חלק קטן יותר של אנשים מכיר את החוויה המוסיקלית גם דרך נגינה. המוסיקה גורמת להנאה ומחזקת את תחושת החיים. מוסיקה יכולה להביא לחוויה של אחדות ופליאה, לשנות את מצב הרוח, לנחם, להרגיע או להמריץ ואף לעזור בביצוע מטלות שונות כמו ניקיון הבית, למידה או אימון ספורט.

הרבה מהרגשות שלנו אינם ניתנים לתיאור במילים. המילים מוגבלות ביכולתן לתקשר את החוויה הפנימית האנושית. כדי להשלים את החסר אנו זקוקים לאמנויות בכלל ולמוסיקה בפרט. המוסיקה נותנת קול לרגשות שאין להם מילים ולכן גורמת לנו לחוש שלמים יותר ומובנים יותר. המוסיקה יכולה לא רק לבטא את הרגשות הללו אלא גם לשנות אותם ולתעל אותם לאנרגיה מועילה. אחת הסיבות שאנו נמשכים לשמוע מוסיקה מסויימת היא שהמוסיקה הזאת יוצרת אצלנו איזון רגשי שאנו זקוקים לו.

בכל אדם קיימת מלידה אינטלגנציה מוסיקלית. זוהי היכולת לקלוט מוסיקה, ליהנות ממנה ולמצוא בה משמעות. ככל שיכולת זאת מתפתחת יותר כך ניתן להשתמש בה יותר במהלך החיים. כשאנו מרגישים אבודים, לבד, זקוקים להשראה או פיתרון - שימוש באינטלגנציה המוסיקלית מסייע רבות . במצבים כאלו לעתים עולים בנו מנגינות אפילו מבלי לשים לב. 

בגיל ההתבגרות שומעים הרבה יותר מוסיקה, כי זו תקופה סוערת. מתבגרים מחפשים זהות, מחפשים אנשים שמתאימים למה שהם חווים ומרגישים. מחפשים משהו שמבטא דברים שהם מרגישים ולא תמיד יש להם מילים ואז נמשכים למוסיקה שמבטאת את זה. זהו חלק מיצירת הזהות. זהו שימוש באינטליגנציה המוסיקלית המולדת שחשובה להתפתחות בריאה.

מהי תרפיה במוסיקה?

תרפיה במוסיקה היא תהליך שבו משתמשים בשיח ובחוויות מוסיקליות בתוך קשר טיפולי במטרה לשפר את התפקוד של המטופל. השיפור יכול להיות בתחום החברתי, רגשי, התנהגותי ובתחומים נוספים.

לעתים החוויה המוסיקלית עצמה יכולה להיות הגורם שיוצר שינוי, ולעתים שיחה יכולה להיות המרכז. לרוב קיים שילוב בין הדברים.

מוסיקה מלווה אותנו מתחילת החיים. גם טון הדיבור מעביר תקשורת לא מילולית רבת משמעות. בשלבים בהם לתינוק אין שפה, נוצרת תקשורת מוסיקלית בין התינוק לאמו ולסביבתו דרך טון הדיבור ומשחקי הברות וקולות משותפים. למשחקי קולות הדדיים אלה יש מאפיינים מוסיקליים כמו גובה, עוצמה, מנגינה ומקצב ויש אומרים שהם המקור למוסיקה. במצב בריא, זהו שלב התפתחותי בו התינוק לומד להבין תקשורת לא מילולית, מבטא עצמו בצורה ספונטנית ויצירתית, מפתח יכולת להבין את רגשותיו ואת רגשות האחר. 

קשיים רגשיים רבים מתבטאים בצמצום ונסיגה ביכולות אלו, אך דרך השימוש במוסיקה ניתן לחוות משחקי קולות אלו מחדש, לעורר ולחזק אזורי נפש שנפגעו או שהתפתחותם היתה בחסר. כשהמטפל מתאים את המוסיקה שלו למוסיקה של המטופל אז המטופל יכול לחוש מובן ברובד לא מילולי וחווייתי. דבר זה יכול ליצור חוויה מתקנת עבורו.

​

פעילויות מוסיקליות אפשריות בטיפול יכולות להיות אלתור (קשור לספונטניות, כישורים בינאישיים ויצירתיות), נגינת קטע מוכר (קשור להסתגלות, שליטה עצמית, הזדהות, שתוף פעולה), הלחנה (קשורה בקבלת החלטות וארגון), האזנה (רגיעה, דמיון), כתיבת שירים (ארגון החוויה, התבוננות, יצירתיות) ושירה. נגינה יכולה להיות ביחד או לחוד (קשור ליחסים). אין צורך בידע מוסיקלי מוקדם.

​

אלתור מוסיקלי חפשי
אלתור קליני מוסיקלי הוא פעילות אחת אפשרית בטיפול. אלתור חפשי יכול להיעשות בכלים שונים, להתבצע ע"י המטופל לבדו או בנגינה משותפת עם המטפל. מעצם טבעו יש באלתור ספונטניות, יצירתיות וביטוי אישי, וגם תקשורת הקשבה וחיבור בין המשתתפים בו. במקרים מסויימים מיומנויות האלתור מתפתחות לאורך התהליך הטיפולי ובונות אצל המטופל יכולות חדשות של הבעה רגשית, ספונטניות, פתיחות, יכולת לקשר של אמון וקירבה. כוחו של האלתור הוא בחוויה האמוציונלית החזקה שהוא יוצר אצל המשתתפים בו. האלתור יכול להיות מעובד מילולית ולעתים יכול לדבר בעד עצמו.
אלתור פירושו "אי יכולת לראות את הנולד". המוסיקה נוצרת תוך כדי הנגינה ולכן יש בה אלמנט של חוסר ודאות, אי אפשר לנבא מה יתרחש. האלתור הוא ההעזה ליצור בתנאים של הרגע. אלתור מוסיקלי מצריך מהמשתתף בו תכונות כמו ספונטניות, מעורבות, הקשבה, מודעות והישארות בהווה. האלתור במסגרת הבטוחה של הטיפול מחזק ומטפח את התכונות הללו. הדבר יכול ליצור בנפש המטופל מיומנויות חדשות או להוציא לפועל מיומנויות שהיו חבויות בו.
מאפיין חשוב נוסף של האלתור בטיפול הוא שהוא מכוון למצבו של המטופל בזמן הווה ולכן נוגע בו, בניגוד למוסיקה מוקלטת שאין לה בהכרח קשר ישיר למצבו העכשווי של המטופל .

באילו כלים משתמשים?
בחדר הטיפול ניתן להשתמש במגוון כלי נגינה כמו כלי הקשה, תופים מסוגים שונים, כלי נשיפה, גיטרה וקלידים. ישנם גם כלים ייחודיים לטיפול במוסיקה. לכל כלי יש מאפיין, למשל תופים קשורים יותר להבעת כעס ותוקפנות. ישנם כלים עדינים יותר כמו הקסילופון וישנם כלים דומיננטיים יותר כמו הקלידים.

מי יכול להיות מטפל במוסיקה?
מטפל במוסיקה הוא מי שסיים לימודי תואר שני בתרפיה במוסיקה במוסד לימודים מוכר ע"י המל"ג. למטפל במוסיקה יש שליטה וידע במוסיקה, בפסיכולוגיה, בקשיים רגשיים ובתהליכים טיפוליים. טיפול במוסיקה הוא תחום רחב ומטפלים שונים עובדים בגישות שונות ועם אוכלוסיות שונות.

מה הן מטרות הטיפול?
מטרות הטיפול במוסיקה הן רחבות מאד. לרוב ההתמקדות הינה שיפור בתחומים החברתיים, הרגשיים וההתנהגותיים. הרבה פעמים מגיעים לטיפול מטופלים הסובלים מחרדה, מחוסר ביטחון, דימוי עצמי שלילי, קשיים חברתיים, מצבי רוח שליליים וחוסר חיוניות, בעיות התנהגות, מצבי משבר, בעיות תקשורת  ועוד.

איך 'עובד' הטיפול?
הטיפול מתמקד ברובו בשינוי המציאות הפנימית שבה חי המטופל. המציאות הפנימית כוללת מחשבות, אמונות, רגשות, מהלך התפתחות, דפוסי קשר ואירועים מעצבים במהלך החיים. המציאות הפנימית משפיעה על ההתנהגות, על קשרים בינאישיים, על מצב הרוח וגם מתבטאת בסימפטומים פיזיולוגיים.

בטיפול בילדים נעשה ניסיון להשפיע גם על המציאות החיצונית של המטופל דרך ההורים ואנשי צוות חינוכי.

כדי לשנות את המציאות הפנימית בטיפול אנו מנסים לעזור למטופל לבוא במגע עם עולמו הפנימי ולגלות כיצד עולם זה מנהל את חייו מבלי שהוא יודע על כך. ככל שידיעת העולם הפנימי מתרחבת, יש למטופל יותר גמישות בהתנהגות ויותר אפשרויות בחירה במצבי חיים שונים. מרכיב הכרחי בטיפול הוא קשר של קבלה ללא תנאים ואמפתיה. אלה עוזרים למטופל לקבל את עצמו, לחוות חוויה מתקנת ולהרגיש ביטחון לנוע לכיוונים חדשים.  

הרבה פעמים שואלים אותי על ילדים : 'מה אתה עושה איתם?'. בעיניים טיפוליות זה פחות חשוב 'מה' אני עושה (למשל מנגן/משחק) ויותר חשוב 'איך' אני עושה. זה פחות משנה ב'מה' אני משחק איתו מאשר 'איך' אני משחק אתו. אם ה'איך' מותאם למטופל מתרחשת אצלו תנועה נפשית.

הדבר החשוב בטיפול הוא 'לחשוב את המטופל' או 'ללמוד את המטופל'. כשאנו לומדים לראות את העולם דרך העיניים של המטופל, דרך הרגשות והמחשבות שלו, אנו יכולים להתערב באופן שעונה על הצורך שלו. התערבות טיפולית יכולה להיות בנגינה, שיחה או משחק. בטיפול אנו מחפשים באופן מתמשך מהו ה'איך' הנכון עבור המטופל. ה'איך' הוא זה שיענה על הצורך ויוביל לשינוי.

 

במקרים מסויימים כל מה שהמטופל זקוק לו בתקופה מסויימת, היא ההרגשה שמישהו מחפש אותו, מנסה להבין אותו, אך בו-זמנית חלק ממנו רוצה להישאר מוגן ו'לא ידוע'. התיאורטיקן ד.ויניקוט ניסח זאת היטב : 'מדובר במשחק מחבואים מתוחכם שבו זהו אושר להיות חבוי, אך אסון לא להימצא'.