מצויינות מול פרפקציוניזם

ההבדל בין פרפקציוניזם לבין מצוינות יכול להיות קריטי לאיכות החיים ולבריאות הנפשית.  לא מדובר בשני מושגים משלימים (כפי שעשוי להיראות במבט ראשון) אלא בשתי גישות שונות לחיים.  

 

מהו פרפקציוניזם?

פרפקציוניזם הוא האמונה שחייבים להיות מושלמים כדי להיות בעלי ערך. כל דבר פחות ממושלם נחשב כישלון. הכול שחור או לבן, אין אפור. שני אנשים יכולים לשאוף להגיע לאליפות, האחד מחפש שלמות והשני - מצוינות. ההבדל ביניהם הוא לא במטרה או בהתנהגות אלא בתהליך החשיבה על המטרה.

 

מהי מצוינות?

מצוינות היא השאיפה להגיע לרמת הישגים גבוהה, לרצות להיות הכי טוב שאפשר ביחס לעצמך, אך בלי להצמיד לכך גישה של דרישה או תביעה. מצוינות יכולה לכלול מאמצים ומשאבים רבים אך בשונה מפרפקציוניזם אין בה הקרבה של הערך העצמי למען המטרה, יש בה התמקדות בתהליך ההגעה למטרה יותר מאשר בתוצאה.

 

10 הבדלים עיקריים בין שאיפה למצוינות לבין תביעת השלמות (פרפקציוניזם):

 

1. התמקדות בתהליך לעומת התמקדות בתוצאה. הפרפקציוניסט מתמקד בתוצאה ולא נהנה מהדרך בעוד השואף למצויינות מתמקד בתהליך, בהווה, ונהנה גם מהדרך.

 

2. הערכת ההישג לעומת הערכה עצמית - הפרפקציוניסט מחפש שלמות, כיוון שזה בלתי אפשרי להשיג שלמות, הוא צפוי להיכשל במשימה ולהרגיש כישלון וחוסר ערך עצמי. השואף למצויינות מעריך עצמו על המאמץ והרצון לנסות, ולא על סמך התוצאה בלבד.

 

3. חיזוק פנימי לעומת חיזוק חיצוני - פרפקציוניסט מחפש הישגים כדי לקבל הכרה מאחרים וחיזוק חיצוני לערך העצמי. המחזיק בגישת המצויינות מחפש סיפוק עצמי ויכול לתת לעצמו חיזוקים על ביצועיו ולהיות עצמאי בהנעה לפעולה. הפרפקציוניסט יתקשה לעמוד ביעדים שאין עליהם הכרה מאחרים, וייקל עליו לבצע משימה תחת פיקוח.

 

4. מטרות ברות השגה לעומת מטרות לא מציאותיות. הפרפקציוניסט מציב מטרות לא ריאליות כיוון שהוא שואף לשלמות. השואף למצויינות מציב מטרות מאתגרות וברות השגה ביחס לעצמו, הסיכוי שלו להשיג את מטרותיו גבוה יותר, ולכן הסיפוק והמוטיבציה הפנימית גבוהים יותר.

 

5. ביקורת עצמית בונה לעומת ביקורת עצמית הרסנית. הפרפקציוניסט מבקר את עצמו בחומרה, מאשים עצמו וחש עצמו כחסר ערך. השואף לשלמות אינו מייסר או מאשים את עצמו באותה מידה, יותר ענייני, מחפש איפה שגה ואיך יכול להתקדם לפעם הבאה.

 

6. לקיחת סיכונים מול הימנעות וחרדה מכישלון. הפרפקציוניסט מפחד להיכשל כי זה מאיים על ערכו העצמי, לכן הדבר יכול לפגוע בביצועיו. השואף למצויינות לא מאויים מכישלון וגאה על כך שהוא אתגר את עצמו גם אם נכשל.

 

7. למידה מול עלבון ואשמה. הפרפקציוניסט תולה את ערכו העצמי בהישג ולכן ביקורת תגרום לו לתחושת עלבון, אשמה והתנגדות, אלה יפחיתו את הסיכויים שילמד מהביקורת כדי להתקדם. השואף לשלמות לא מאויים מהביקורת כיוון שאינו מחבר בין ההישג לערך העצמי שלו, זהמאפשר לו ללמוד מביקורת ולהתקדם.

 

8. סבלנות מול מיידיות. הפרפקציוניסט רוצה לראות תוצאות ומהר ונעשה מתוסכל. השואף למצויינות יודע כי נדרש מאמץ עקבי וממושך כדי לראות שינוי, הוא ממוקד בתהליך ויש לו סבלנות להמשיך בדרך למטרה. 

 

9. רצון לעומת דרישה ותובענות. לפרפקציוניסט גישה נוקשה ומחמירה עם עצמו המובילה לתסכול, הוא מתנה את אושרו בהשגת השלמות החמקנית. השואף למצויינות בעל רצון חזק להגיע למטרה ופחות שיפוט מחמיר כלפי הערך העצמי שלו בדרך למטרה.

 

10. הנאה לעומת מרמור - השואף למצויינות נהנה לנוע לעבר מטרות והפרפקציוניסט לא מאושר וחסר שביעות רצון. כשהמטרות מאתגרות, ברות השגה ולא קשורות לערך העצמי, הדרך אליהן מהנה יותר. לכן השואף למצויינות פחות משותק מחרדת כישלון ולוקח יותר סיכונים שיאפשרו לו להצליח. 

 

 

בטיפול אני נתקל לעתים קרובות בהשפעות של הגישה הפרפקציוניסטית על ילדים, גישה זו יכולה להוביל לחרדה, הימנעות, נוקשות, דיכאון, כעסים ודימוי עצמי נמוך. טיפול יכול לשנות את הגישה ולהפחית את הסימפטומים שלה וכך להוביל להתפתחות בריאה יותר.